פסק-דין בתיק ת"ק 37058-12-10

1.         א.         בשנת 2007 שהתה התובעת בחו"ל ופעולות שנעשו, לטענת התובעת, בעת שהותה בחו"ל הובילו להגשת 3 תביעות:

                        תביעה אחת נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, סניף קריית מוצקין -

                        תיק 37058-12-10 - ( להלן: "תיק דיסקונט").

                        תביעה שנייה נגד כרטיסי אשראי            לישראל בע"מ - 

                        תיק 37129-12-10 -  (להלן: "תיק ויזה").

                        תיק שלישי נגד חברת פלאפון תקשורת בע"מ -

                        תיק 37159-12-10 - (להלן: "תיק פלאפון").

                        מכל אחד מהנתבעים הנ"ל תבעה התובעת סכומים לא מבוטלים על נזקים, אשר נגרמו לה - לטענתה - וכך תבעה בתיק דיסקונט סך של 25,000 ש"ח, בתיק ויזה סך של 20,000 ש"ח, בתיק פלאפון סך של 15,000 ש"ח.

                        כפי שעולה מקביעת הסכומים על ידי התובעת, נקבעו סכומים אלה במדורג

                           מ-25,000 ש"ח ל- 15,000 ש"ח.

                        אומר כבר בראשית פסק הדין, שהסכומים שתבעה התובעת בכל אחד מהתיקים הנ"ל, הם בלתי מפורטים, בלתי מבוססים על ראיות כלשהן והם נכתבו כך על דרך הסתם.

                        המסקנה, שסכומים אלה נרשמו כך על דרך הסתם עולה גם מתשובה שנתנה התובעת לשאלת בית המשפט. התובעת נשאלה, מדוע נתבעו על ידה הסכומים, כפי שנתבעו ועל כך השיבה התובעת: "אין לי תשובה איחדתי את הדברים. הנזק שנגרם לי במשך שנתיים וחצי..." (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 8-10).

            ב.         עובדה נוספת שיש להדגיש, בטרם ייכנס בית המשפט לגופו של עניין היא, שבמהלך הדיון הסכימו התובעת ופלאפון להגיע להסכם פשרה  בתיק פלאפון - (הסכם הבא לידי ביטוי בעמ' 7 לפ') ולכן יתייחס בית המשפט בהמשך פסק דין זה, אך ורק לעובדות הצריכות הכרעה בתיק דיסקונט ובתיק ויזה.

2.         טענותיה של התובעת, כפי שהן עולות כחוט השני בכל התביעות הנ"ל, הן ביצוע פעולות תוך ניצול חתימה ומסמכים מזויפים ולהלן אתייחס לטענות הצדדים ולחומר הראיות, כפי שאלה הובאו בתיק דיסקונט ובתיק ויזה.

3.         א.         בתיק דיסקונט, טוענת התובעת, שבמהלך שהותה בחו"ל נלקחה הלוואה בסך של 20,000 ש"ח מחשבונה שהתנהל בבנק דיסקונט (להלן: "הבנק")  וההלוואה נלקחה ללא ידיעתה וללא אישורה, אלא בוצעה באמצעות פקס עם זיוף חתימתה ותחת התחזות שלה.

                        כתוצאה מכך, משלמת התובעת מדי חודש ובמשך שנתיים את סכום ההלוואה והיא מנסה להבין מה או מי גרם לטעות הזאת.

                        בשל טענות אלו, תובעת התובעת בתיק דיסקונט פיצוי בסך של 25,000 ש"ח.

            ב.         הבנק הגיש כתב הגנה וגם שלח הודעה לצד ג' לאמה של התובעת - הגב' יופרוב ארינה (להלן: "גב' ארינה").

                        בהמשך אתייחס לטענות הבנק כנגד תביעת התובעת והיות וגב' ארינה היא צד ג' בתביעה זו, הרי שיש להכריע תחילה בשאלות השנויות במחלוקת בין התובעת ובין הבנק ורק אם יחויב הבנק בתשלום כלשהו, רק אז אפשר לעבור ליחסים המשפטיים בין הבנק ובין גב' ארינה ולהכריע בשאלה האם יש מקום לחייב את גב' ארינה לשפות את הבנק בכל סכום שיחויב הבנק - זאת משום, שתביעתה של התובעת מתנהלת אך ורק בינה ובין הבנק ואין קשר ישיר בין התובעת ובין צד ג' ואם הבנק לא יחויב, אזי ממילא מתייתרת ההכרעה בין הבנק ובין גב' ארינה, שכן חיובה - כצד ג'- נובע אך ורק מחיוב הבנק ובאין חיוב של הבנק - אין גם מה לשפות וכתוצאה מכך, תידחה ההודעה לצד ג'.